<h1>ראבי"ה סימנים תנ"ה—תנ"ו</h1>
<h2>דף כד:</h2>
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורים שבתורה אין לוקים עליהם אלא דרך אכילתן, למעוטי שאם אכל חלב חי שהוא פטור. איכא דאמרי [אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן], למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו שהוא פטור וכל שכן אוכל [חלב חי] שהוא פטור. והכי הילכתא, דמעשה רב, דמ[ר ב]ר רב אשי אשכחיה לרבינא דקא שייף לה לברתיה [בגוהרקי] דערלה אמר ליה אימור דאמור וכו'. ומסקנא דאפילו אינו סכנה, דכיון שלא כדרך הנאתו עביד שרי. וכן כל איסורי הנאה שרי לאכלן שלא כדרך [הנאתן או ליהנות מהן שלא כדרך] הנאתן אפילו לחולה שאין בו סכנה, וכל שכן אפרן, דתנן [כ"ז ע"ב] כל הנשרפין אפרן מותר. ובכלאי הכרם ובשר בחלב פליג אביי ואמר דאפילו שלא כדרך הנאתן לוקים עליהן. ודכוותיה קיימא לן. [ו]חולה שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. [ושאר איסורים מותרים אפילו באכילה, דהכי אמר רבי יוחנן שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו שפטור, וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור]. והאי דנקיט פטור לאו דוקא, אלא פטור ומותר, דלאו מפטורי דשבת [הוא] דפטור אבל אסור. ותו משום סיפא נקיט לה, לאשמועינן שכדרך הנאתן חייב. ומיהו אדם שהוא בריא יזהר בדבר. וכן פסקו רברבתא.
